<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חנינא בן אנטיגנס</h1>
<h2>דף ה.</h2>
ר' חנינא בן אנטיגנס בכמה משניות וברייתות הוזכר וכהן היה כדאיתא בבכורות פ' עד כמה [ל' ע"ב] גרסינן התם ת"ר הבא לקבל דברי חבירות צריך לקבל בפני ג' חברים ואפילו תלמ' חכמ' צריך לקבל בפני ג' וכו' עד אמר ר' יוחנן בימי בנו של ר' חנינא בן אנטיגנס נשנת משנה זו ר' יוסי ור' יהודא איסתפקא להו מילתא בטהרות שדרוה זוגא לקמיה בנו של ר' חנינא בן אנטיגנס, וי"ס מעט לקמ' ר' חנניה בנו של ר' חנינ' בן אנטיגנס ולכך לא חברתיו למעלה בסדר חנניה כי לא נמצא בספרים אלא סתם בנו של חנינא בן אנטיגנוס. אמרו להו זילו אמרו ליה לעיין בה אשכחן דיתיב וקא מנטר טהרות אותיב רבנן מדידיה גביהו וקאי איהו לעיוני ביה אתו אמרו ליה לר' יהוד' אמר להו אביו של זה ביזה תלמידי חכמים אף הוא מבזה תלמידי חכמים א"ל ר' יוסי כבוד זקן יהא מונח במקומו אלא מיום שחרב בית המקדש יבבב"א נהגו הכהנים סלסול בעצמן שאין מוסרין טהרות לכל אדם, ש"מ דכהן היה, וכמה מקומות שהלכה כמותו במוגרמת הל' כמותו אצל בני פלוגתי' כדאית' בהכל שוחטין [חולין י"ח ע"ב]. גרס' בפ' ב"ש [יבמות ק"ז ע"ב] ר' חנינא בן אנטיגנס אומר כל קטנה שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה מיאון, ובגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל הל' כר' חנינא בן אנטיגנס. ובמס' (ביכורים) [בכורות] פ' על אילו מומין [ל"ח ע"ב] תנן חוורור והמים הקבועין איזהו חורור קבוע כל ששהא שמונים יום ר' חנניה בן אנטיגנס אומ' בודקין אותן ג' פעמים בתוך שמנים יום, ובגמרא [ל"ט ע"א] אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהו משולשין וכך הלכ', דלא מיבעיא אם ר' חנינא בא לפרש דברי חכמים דהא לא פליגי אלא אפילו פליגי רבנן עליה הל' כמותו. דה"ג ביבמות בפ' הערל [ע"ט ע"ב] היכי דמי סריס חמה אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן כל שלא ראה שעה אחת בכשרות מעולם, מנא ידעינן אמר אביי כל המטיל מים ואינו עושה כיפה, ופרכינן וליחוש שמא הבריא בנתים, כיון דתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן, מתיב רב מרי ר' חנינא בן אנטיגנס אומר בודקין אותו ג' פעמים בתוך שמונים יום אלמא חיישינן שמא הבריא בנתים, ומשני לחד אבר חיישינן לכולי גופא לא חיישינן מדקא פריך אליבי' ומשני אליבי' ולא קא משני הא איכא רבנן דפליגי דאמרי דאין צריך בדיקה דלא חיישינן שמא הבריא ש"מ דהכי היל' או משום דלא פליגי עליה ואי משום דאפילו פליגי היל' כותיה. והואיל ואתא לידין ניתי לאידך דברים דאיירי בהו התם [בכורות ל"ט ע"א], ר' חנינא אומר אין בודקין מן המתאימות ולפנים ואף לא את המתאימות לא איתפרש אי הל' או אין הל' משום דג' מחלוקות בדבר וקמו להו ר' יהושע בן קפוסאי ור' חנינא בן אנטיגנס בחדא שיטה דאין שוחטין אלא על החיצונות וכו' כדמסיק התם [מ' ע"ב] ר' חנינא בן אנטיגנס אומר את שיבלת בעיניו וכו' וכן ההיא זנב העגל שאינה מגעת לערקוב וכו' עד לאיזה ערקוב אמרו ר' חנינא בן אנטיגנ' אומר לערקוב שבאמצע הירך וכן את שיבלת בעיניו בכולן אין חכמים חולקים אלא נר' שר' חנינא לפרש בא וכן הל'. ולעניין כתמין נמי קיימא לן כוותיה דה"ג בפ"א דמס' נידה [ד' ע"ב] ת"ר אשה שיש לה ווסת כתמה טמא למפרע שאם תראה שלא בשעת ווסתה מטמא מעת לעת וכו' ודייקינן עלה טעמא דאשה שיש לה ווסת הוא דפלוג רבנן בין כתמין לראייתן הא נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן מני ר' חנינא בן אנטיגנ' דאמר רב יהודא אמר שמואל משום ר' חנינא בן אנטיגנ' כל הנשים כתמן טמא למפרע ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן חוץ מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות שאפי' סדינין שלה מלוכלכות בדם אין חוששין לה. וכיון דשמואל אמרה משמיה ולא פליג עליה אלא ר' מאיר דמחמיר בכתמים כדאיתא נראה דהכי הילכת'. ובשלהי פ"א דנידה [י"ב ע"ב] ת"ר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ויוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר' מאיר ור' חנינא בן אנטיגנ' אומר משמש בשני עדים, אמר רב יהודא אמר שמואל הל' כר' חנינא בן אנטיג', ובפ' הרואה כתם [נ"ח ע"ב] גרס' הרגה מאכלת הרי זו תולה, ובגמרא הרגה אין לא הרגה [לא] מתניתין מני רשב"ג היא, דתניא הרגה תולה לא הרגה אינה תולה, דברי רשב"ג, וחכמים אומרים בין כך ובין כך תולה, אמר רשב"ג לדברי אין קץ לדברי חביריי אין סוף אבל נראין דברי ר' חנינא בן אנטיג' מדברי ומדבריהן שהוא אומר עד כמה היא תולה עד כגריס של פול וכדבריו אנו מודים ודבריו במשנה. גרס' באילו טריפות [חולין נ"ג ע"ב] אמרי בני ר' חייא דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים אמר רב יוסף הא דאמרי בני ר' חייא כבר פירשה שמואל דאמר שמואל מש"ר חנינא בן אנטיג' דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים ורב פליגי דאמר רב נחמן (דמודה) [דמורה] בה רב מכפא ועד אטמא מיהו ר' יוחנן ורשב"ל קיימי כשמואל דאמר דאינה צריכה בדיקה אלא כנגד בני מעיים. גרס' בנדרים פ' הנודר מן הירק [נ"ח ע"א] בצלים שירדו עליהן גשמים וצמחו אם היו העלין שלהן שחורין אסורין הוריקו מותרין ר' חנינא בן אנטיג' אומר אם יכולין ליתלש בעלין שלהן אסורין וכנגד כן למוצאי שביעית מותרין ומשנה היא במס' שביעית פ"ג ארצות [מ"ג] ומייתי לה בנדרים [נ"ז ע"ב] על ההיא ישמעאל איש כפר ימא ואמרי לה איש כפר יומא העלה בידו בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו ומיבע' ליה גידולי היתר אי מעלין את האיסור ואתא למפשטא מהא, ודחי לה ודילמא במדוכנין. וגרס' על הדא בירושלמי [שביעית שם] ר' יסא בש"ר יוחנן בצל שעקרו ושתלו מכיון שהשחיר מתעשר לפי כולו, ר' חייא בש"ר יוחנן בצל שעקרו [ושתלו] וכיון (שהשחיר) [שהשריש] מתעשר לפי כולו ולא שניא בין עקרו בשביעית ושתלו במוצאי שביעית בין שעקרו בשביעית ושתלו בשביעית, אלמ' אמוראי כר' חנינא בן אנטיג' סבירא להו דאמ' כיון שהשחיר מתעשר דתלי בשחרות. והתם נמי מסיק במדוכנין. גרס' בבכורות פ' מומין אלו [מ"ד ע"ב] אין לו ביצים אין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור בתורה, ר' ישמעאל אומר (שצמח אשכרו) [כל שנמרחו אשכיו] ר"ע אומ' כל שהרוח באשכיו, ר' חנינא בן אנטיגנס אומר כל שמראיו חשוכים, ובגמרא קשי' ליה לר' ישמעאל האי חסר אשך מבעי' ליה אלא שנמרחו אשכיו קשי"ל לר' עקי' האי ממרוח אשך מיבעי ליה אלא שהרוח באשכיו קש"ל לר' חנינ' בן אנטיגנ' האי רוח באשך מבעי ליה אלא שמראיו חשוכים קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין, ופרכינן היינו כושי, ר' חנינא בן אנטיג' לא תני כושי גבי מומין דכושי היינו אוכמא ולא כושי ממש ונפקא לר' חנינא כושי ממרוח אשך דכתיב גבי מומין ומחיל עבודה, אבל כושי פסול משום דאינו שוה בזרעו של אהרן אבל לא מחיל, כדאיתא וכיון דקשה דכל חד וחד בר מר' חנינא בן אנטיג' דלא קשיא וקיימא לן גורעין ומוסיפין ודורשין תיבה שלמה כדרשינן גבי דם מהפר יקבלנו [יומא מ"ח ע"א] וכן ההיא ונתת' את נחלת שארו לו [ב"ב קי"א ע"ב] וכן ההיא ויסף חמישיתו דהזהב [ב"מ נ"ד ע"ב], ובהוריות ירושלמי פ"א [ה"ג] על ההיא אין חייבין אלא בקיום מקצת וביטול מקצת חזקיה אמר דבר ולא כל דבר א"ר לא ממצות ולא כל מצות וכתיב כן אתמ' אביי דא"ר אמי בש"ר יוח' גורעין לדרוש מתחילת הפרשה עד סופה, ר' חנניה בש"ר ירמיה ואפילו באמצע תיבה, ויצקת עליה שמן מנחה ויצקת שמן על מנחה לרבות כל המנחות ליציקה. ותו תנן התם בבכורות [מ"ג ע"ב] אין לו אלא גבין אחד זה גבן האמור בתורה ר' חנינא בן אנטיג' אומר כל שיש לו שני גבים ושתי שדרות ואוקימן הכא ובהמפלת [נדה כ"ד ע"א] בששדרתו עקומה, ואף בזה נראה דכך הל'.
<h2>דף יב:</h2>
ר' חנינא בן אנטיגנס בכמה משניות וברייתות הוזכר וכהן היה כדאיתא בבכורות פ' עד כמה [ל' ע"ב] גרסינן התם ת"ר הבא לקבל דברי חבירות צריך לקבל בפני ג' חברים ואפילו תלמ' חכמ' צריך לקבל בפני ג' וכו' עד אמר ר' יוחנן בימי בנו של ר' חנינא בן אנטיגנס נשנת משנה זו ר' יוסי ור' יהודא איסתפקא להו מילתא בטהרות שדרוה זוגא לקמיה בנו של ר' חנינא בן אנטיגנס, וי"ס מעט לקמ' ר' חנניה בנו של ר' חנינ' בן אנטיגנס ולכך לא חברתיו למעלה בסדר חנניה כי לא נמצא בספרים אלא סתם בנו של חנינא בן אנטיגנוס. אמרו להו זילו אמרו ליה לעיין בה אשכחן דיתיב וקא מנטר טהרות אותיב רבנן מדידיה גביהו וקאי איהו לעיוני ביה אתו אמרו ליה לר' יהוד' אמר להו אביו של זה ביזה תלמידי חכמים אף הוא מבזה תלמידי חכמים א"ל ר' יוסי כבוד זקן יהא מונח במקומו אלא מיום שחרב בית המקדש יבבב"א נהגו הכהנים סלסול בעצמן שאין מוסרין טהרות לכל אדם, ש"מ דכהן היה, וכמה מקומות שהלכה כמותו במוגרמת הל' כמותו אצל בני פלוגתי' כדאית' בהכל שוחטין [חולין י"ח ע"ב]. גרס' בפ' ב"ש [יבמות ק"ז ע"ב] ר' חנינא בן אנטיגנס אומר כל קטנה שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה מיאון, ובגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל הל' כר' חנינא בן אנטיגנס. ובמס' (ביכורים) [בכורות] פ' על אילו מומין [ל"ח ע"ב] תנן חוורור והמים הקבועין איזהו חורור קבוע כל ששהא שמונים יום ר' חנניה בן אנטיגנס אומ' בודקין אותן ג' פעמים בתוך שמנים יום, ובגמרא [ל"ט ע"א] אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהו משולשין וכך הלכ', דלא מיבעיא אם ר' חנינא בא לפרש דברי חכמים דהא לא פליגי אלא אפילו פליגי רבנן עליה הל' כמותו. דה"ג ביבמות בפ' הערל [ע"ט ע"ב] היכי דמי סריס חמה אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן כל שלא ראה שעה אחת בכשרות מעולם, מנא ידעינן אמר אביי כל המטיל מים ואינו עושה כיפה, ופרכינן וליחוש שמא הבריא בנתים, כיון דתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן, מתיב רב מרי ר' חנינא בן אנטיגנס אומר בודקין אותו ג' פעמים בתוך שמונים יום אלמא חיישינן שמא הבריא בנתים, ומשני לחד אבר חיישינן לכולי גופא לא חיישינן מדקא פריך אליבי' ומשני אליבי' ולא קא משני הא איכא רבנן דפליגי דאמרי דאין צריך בדיקה דלא חיישינן שמא הבריא ש"מ דהכי היל' או משום דלא פליגי עליה ואי משום דאפילו פליגי היל' כותיה. והואיל ואתא לידין ניתי לאידך דברים דאיירי בהו התם [בכורות ל"ט ע"א], ר' חנינא אומר אין בודקין מן המתאימות ולפנים ואף לא את המתאימות לא איתפרש אי הל' או אין הל' משום דג' מחלוקות בדבר וקמו להו ר' יהושע בן קפוסאי ור' חנינא בן אנטיגנס בחדא שיטה דאין שוחטין אלא על החיצונות וכו' כדמסיק התם [מ' ע"ב] ר' חנינא בן אנטיגנס אומר את שיבלת בעיניו וכו' וכן ההיא זנב העגל שאינה מגעת לערקוב וכו' עד לאיזה ערקוב אמרו ר' חנינא בן אנטיגנ' אומר לערקוב שבאמצע הירך וכן את שיבלת בעיניו בכולן אין חכמים חולקים אלא נר' שר' חנינא לפרש בא וכן הל'. ולעניין כתמין נמי קיימא לן כוותיה דה"ג בפ"א דמס' נידה [ד' ע"ב] ת"ר אשה שיש לה ווסת כתמה טמא למפרע שאם תראה שלא בשעת ווסתה מטמא מעת לעת וכו' ודייקינן עלה טעמא דאשה שיש לה ווסת הוא דפלוג רבנן בין כתמין לראייתן הא נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן מני ר' חנינא בן אנטיגנ' דאמר רב יהודא אמר שמואל משום ר' חנינא בן אנטיגנ' כל הנשים כתמן טמא למפרע ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן חוץ מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות שאפי' סדינין שלה מלוכלכות בדם אין חוששין לה. וכיון דשמואל אמרה משמיה ולא פליג עליה אלא ר' מאיר דמחמיר בכתמים כדאיתא נראה דהכי הילכת'. ובשלהי פ"א דנידה [י"ב ע"ב] ת"ר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ויוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר' מאיר ור' חנינא בן אנטיגנ' אומר משמש בשני עדים, אמר רב יהודא אמר שמואל הל' כר' חנינא בן אנטיג', ובפ' הרואה כתם [נ"ח ע"ב] גרס' הרגה מאכלת הרי זו תולה, ובגמרא הרגה אין לא הרגה [לא] מתניתין מני רשב"ג היא, דתניא הרגה תולה לא הרגה אינה תולה, דברי רשב"ג, וחכמים אומרים בין כך ובין כך תולה, אמר רשב"ג לדברי אין קץ לדברי חביריי אין סוף אבל נראין דברי ר' חנינא בן אנטיג' מדברי ומדבריהן שהוא אומר עד כמה היא תולה עד כגריס של פול וכדבריו אנו מודים ודבריו במשנה. גרס' באילו טריפות [חולין נ"ג ע"ב] אמרי בני ר' חייא דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים אמר רב יוסף הא דאמרי בני ר' חייא כבר פירשה שמואל דאמר שמואל מש"ר חנינא בן אנטיג' דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים ורב פליגי דאמר רב נחמן (דמודה) [דמורה] בה רב מכפא ועד אטמא מיהו ר' יוחנן ורשב"ל קיימי כשמואל דאמר דאינה צריכה בדיקה אלא כנגד בני מעיים. גרס' בנדרים פ' הנודר מן הירק [נ"ח ע"א] בצלים שירדו עליהן גשמים וצמחו אם היו העלין שלהן שחורין אסורין הוריקו מותרין ר' חנינא בן אנטיג' אומר אם יכולין ליתלש בעלין שלהן אסורין וכנגד כן למוצאי שביעית מותרין ומשנה היא במס' שביעית פ"ג ארצות [מ"ג] ומייתי לה בנדרים [נ"ז ע"ב] על ההיא ישמעאל איש כפר ימא ואמרי לה איש כפר יומא העלה בידו בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו ומיבע' ליה גידולי היתר אי מעלין את האיסור ואתא למפשטא מהא, ודחי לה ודילמא במדוכנין. וגרס' על הדא בירושלמי [שביעית שם] ר' יסא בש"ר יוחנן בצל שעקרו ושתלו מכיון שהשחיר מתעשר לפי כולו, ר' חייא בש"ר יוחנן בצל שעקרו [ושתלו] וכיון (שהשחיר) [שהשריש] מתעשר לפי כולו ולא שניא בין עקרו בשביעית ושתלו במוצאי שביעית בין שעקרו בשביעית ושתלו בשביעית, אלמ' אמוראי כר' חנינא בן אנטיג' סבירא להו דאמ' כיון שהשחיר מתעשר דתלי בשחרות. והתם נמי מסיק במדוכנין. גרס' בבכורות פ' מומין אלו [מ"ד ע"ב] אין לו ביצים אין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור בתורה, ר' ישמעאל אומר (שצמח אשכרו) [כל שנמרחו אשכיו] ר"ע אומ' כל שהרוח באשכיו, ר' חנינא בן אנטיגנס אומר כל שמראיו חשוכים, ובגמרא קשי' ליה לר' ישמעאל האי חסר אשך מבעי' ליה אלא שנמרחו אשכיו קשי"ל לר' עקי' האי ממרוח אשך מיבעי ליה אלא שהרוח באשכיו קש"ל לר' חנינ' בן אנטיגנ' האי רוח באשך מבעי ליה אלא שמראיו חשוכים קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין, ופרכינן היינו כושי, ר' חנינא בן אנטיג' לא תני כושי גבי מומין דכושי היינו אוכמא ולא כושי ממש ונפקא לר' חנינא כושי ממרוח אשך דכתיב גבי מומין ומחיל עבודה, אבל כושי פסול משום דאינו שוה בזרעו של אהרן אבל לא מחיל, כדאיתא וכיון דקשה דכל חד וחד בר מר' חנינא בן אנטיג' דלא קשיא וקיימא לן גורעין ומוסיפין ודורשין תיבה שלמה כדרשינן גבי דם מהפר יקבלנו [יומא מ"ח ע"א] וכן ההיא ונתת' את נחלת שארו לו [ב"ב קי"א ע"ב] וכן ההיא ויסף חמישיתו דהזהב [ב"מ נ"ד ע"ב], ובהוריות ירושלמי פ"א [ה"ג] על ההיא אין חייבין אלא בקיום מקצת וביטול מקצת חזקיה אמר דבר ולא כל דבר א"ר לא ממצות ולא כל מצות וכתיב כן אתמ' אביי דא"ר אמי בש"ר יוח' גורעין לדרוש מתחילת הפרשה עד סופה, ר' חנניה בש"ר ירמיה ואפילו באמצע תיבה, ויצקת עליה שמן מנחה ויצקת שמן על מנחה לרבות כל המנחות ליציקה. ותו תנן התם בבכורות [מ"ג ע"ב] אין לו אלא גבין אחד זה גבן האמור בתורה ר' חנינא בן אנטיג' אומר כל שיש לו שני גבים ושתי שדרות ואוקימן הכא ובהמפלת [נדה כ"ד ע"א] בששדרתו עקומה, ואף בזה נראה דכך הל'.
<h2>דף כג.</h2>
ואעפ"י שכתבתי כי בנו של ר' חנינא בן אנטיגנ' שלחו אצל ר' יהוד' ור' יוסי על ספק שלחן, אעפ"כ מצינו שהוא נראה כעניין בחור אצל ר' מאיר, דה"ג במס' נידה פ' המפלת דפליגי ר' מאיר ורבנן במפלת כמין בהמה חיה ועוף דלר' מאיר ולד ולרבנן אינו ולד, ותניא [כ"ג ע"א] א"ר חנינא בן אנטיגנ' נר' דברי ר' מאיר בבהמה וחיה ודברי חכמים בעופות ומשמע שר' מאיר קדמו הואיל ואינו מכריע לומר דעתו, ולא היא דהא ר' אלעזר בר צדוק שהוא זקן מר' מאיר כמו שכתבתי למעלה שהיה כבר קודם חורבן הבית יבבב"א, גרס' באותה הל' עצמה א"ר אלעזר בר צדוק המפלת מין בהמה וחיה לדברי ר' מאיר ולד לדברי חכמים אינו ולד, היל' י"ל שאף הראשונים נחלקו בעניין זה ותולה בעל המשנה ובעלי הברייתא הדברים כאותן שהוזכרו בפירש במחלקת וי"ל בזקנתם כששמעו מחלקתם הכריעו כך וכך.
<h2>דף כד.</h2>
ר' חנינא בן אנטיגנס בכמה משניות וברייתות הוזכר וכהן היה כדאיתא בבכורות פ' עד כמה [ל' ע"ב] גרסינן התם ת"ר הבא לקבל דברי חבירות צריך לקבל בפני ג' חברים ואפילו תלמ' חכמ' צריך לקבל בפני ג' וכו' עד אמר ר' יוחנן בימי בנו של ר' חנינא בן אנטיגנס נשנת משנה זו ר' יוסי ור' יהודא איסתפקא להו מילתא בטהרות שדרוה זוגא לקמיה בנו של ר' חנינא בן אנטיגנס, וי"ס מעט לקמ' ר' חנניה בנו של ר' חנינ' בן אנטיגנס ולכך לא חברתיו למעלה בסדר חנניה כי לא נמצא בספרים אלא סתם בנו של חנינא בן אנטיגנוס. אמרו להו זילו אמרו ליה לעיין בה אשכחן דיתיב וקא מנטר טהרות אותיב רבנן מדידיה גביהו וקאי איהו לעיוני ביה אתו אמרו ליה לר' יהוד' אמר להו אביו של זה ביזה תלמידי חכמים אף הוא מבזה תלמידי חכמים א"ל ר' יוסי כבוד זקן יהא מונח במקומו אלא מיום שחרב בית המקדש יבבב"א נהגו הכהנים סלסול בעצמן שאין מוסרין טהרות לכל אדם, ש"מ דכהן היה, וכמה מקומות שהלכה כמותו במוגרמת הל' כמותו אצל בני פלוגתי' כדאית' בהכל שוחטין [חולין י"ח ע"ב]. גרס' בפ' ב"ש [יבמות ק"ז ע"ב] ר' חנינא בן אנטיגנס אומר כל קטנה שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה מיאון, ובגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל הל' כר' חנינא בן אנטיגנס. ובמס' (ביכורים) [בכורות] פ' על אילו מומין [ל"ח ע"ב] תנן חוורור והמים הקבועין איזהו חורור קבוע כל ששהא שמונים יום ר' חנניה בן אנטיגנס אומ' בודקין אותן ג' פעמים בתוך שמנים יום, ובגמרא [ל"ט ע"א] אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהו משולשין וכך הלכ', דלא מיבעיא אם ר' חנינא בא לפרש דברי חכמים דהא לא פליגי אלא אפילו פליגי רבנן עליה הל' כמותו. דה"ג ביבמות בפ' הערל [ע"ט ע"ב] היכי דמי סריס חמה אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן כל שלא ראה שעה אחת בכשרות מעולם, מנא ידעינן אמר אביי כל המטיל מים ואינו עושה כיפה, ופרכינן וליחוש שמא הבריא בנתים, כיון דתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן, מתיב רב מרי ר' חנינא בן אנטיגנס אומר בודקין אותו ג' פעמים בתוך שמונים יום אלמא חיישינן שמא הבריא בנתים, ומשני לחד אבר חיישינן לכולי גופא לא חיישינן מדקא פריך אליבי' ומשני אליבי' ולא קא משני הא איכא רבנן דפליגי דאמרי דאין צריך בדיקה דלא חיישינן שמא הבריא ש"מ דהכי היל' או משום דלא פליגי עליה ואי משום דאפילו פליגי היל' כותיה. והואיל ואתא לידין ניתי לאידך דברים דאיירי בהו התם [בכורות ל"ט ע"א], ר' חנינא אומר אין בודקין מן המתאימות ולפנים ואף לא את המתאימות לא איתפרש אי הל' או אין הל' משום דג' מחלוקות בדבר וקמו להו ר' יהושע בן קפוסאי ור' חנינא בן אנטיגנס בחדא שיטה דאין שוחטין אלא על החיצונות וכו' כדמסיק התם [מ' ע"ב] ר' חנינא בן אנטיגנס אומר את שיבלת בעיניו וכו' וכן ההיא זנב העגל שאינה מגעת לערקוב וכו' עד לאיזה ערקוב אמרו ר' חנינא בן אנטיגנ' אומר לערקוב שבאמצע הירך וכן את שיבלת בעיניו בכולן אין חכמים חולקים אלא נר' שר' חנינא לפרש בא וכן הל'. ולעניין כתמין נמי קיימא לן כוותיה דה"ג בפ"א דמס' נידה [ד' ע"ב] ת"ר אשה שיש לה ווסת כתמה טמא למפרע שאם תראה שלא בשעת ווסתה מטמא מעת לעת וכו' ודייקינן עלה טעמא דאשה שיש לה ווסת הוא דפלוג רבנן בין כתמין לראייתן הא נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן מני ר' חנינא בן אנטיגנ' דאמר רב יהודא אמר שמואל משום ר' חנינא בן אנטיגנ' כל הנשים כתמן טמא למפרע ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן חוץ מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות שאפי' סדינין שלה מלוכלכות בדם אין חוששין לה. וכיון דשמואל אמרה משמיה ולא פליג עליה אלא ר' מאיר דמחמיר בכתמים כדאיתא נראה דהכי הילכת'. ובשלהי פ"א דנידה [י"ב ע"ב] ת"ר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ויוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר' מאיר ור' חנינא בן אנטיגנ' אומר משמש בשני עדים, אמר רב יהודא אמר שמואל הל' כר' חנינא בן אנטיג', ובפ' הרואה כתם [נ"ח ע"ב] גרס' הרגה מאכלת הרי זו תולה, ובגמרא הרגה אין לא הרגה [לא] מתניתין מני רשב"ג היא, דתניא הרגה תולה לא הרגה אינה תולה, דברי רשב"ג, וחכמים אומרים בין כך ובין כך תולה, אמר רשב"ג לדברי אין קץ לדברי חביריי אין סוף אבל נראין דברי ר' חנינא בן אנטיג' מדברי ומדבריהן שהוא אומר עד כמה היא תולה עד כגריס של פול וכדבריו אנו מודים ודבריו במשנה. גרס' באילו טריפות [חולין נ"ג ע"ב] אמרי בני ר' חייא דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים אמר רב יוסף הא דאמרי בני ר' חייא כבר פירשה שמואל דאמר שמואל מש"ר חנינא בן אנטיג' דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים ורב פליגי דאמר רב נחמן (דמודה) [דמורה] בה רב מכפא ועד אטמא מיהו ר' יוחנן ורשב"ל קיימי כשמואל דאמר דאינה צריכה בדיקה אלא כנגד בני מעיים. גרס' בנדרים פ' הנודר מן הירק [נ"ח ע"א] בצלים שירדו עליהן גשמים וצמחו אם היו העלין שלהן שחורין אסורין הוריקו מותרין ר' חנינא בן אנטיג' אומר אם יכולין ליתלש בעלין שלהן אסורין וכנגד כן למוצאי שביעית מותרין ומשנה היא במס' שביעית פ"ג ארצות [מ"ג] ומייתי לה בנדרים [נ"ז ע"ב] על ההיא ישמעאל איש כפר ימא ואמרי לה איש כפר יומא העלה בידו בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו ומיבע' ליה גידולי היתר אי מעלין את האיסור ואתא למפשטא מהא, ודחי לה ודילמא במדוכנין. וגרס' על הדא בירושלמי [שביעית שם] ר' יסא בש"ר יוחנן בצל שעקרו ושתלו מכיון שהשחיר מתעשר לפי כולו, ר' חייא בש"ר יוחנן בצל שעקרו [ושתלו] וכיון (שהשחיר) [שהשריש] מתעשר לפי כולו ולא שניא בין עקרו בשביעית ושתלו במוצאי שביעית בין שעקרו בשביעית ושתלו בשביעית, אלמ' אמוראי כר' חנינא בן אנטיג' סבירא להו דאמ' כיון שהשחיר מתעשר דתלי בשחרות. והתם נמי מסיק במדוכנין. גרס' בבכורות פ' מומין אלו [מ"ד ע"ב] אין לו ביצים אין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור בתורה, ר' ישמעאל אומר (שצמח אשכרו) [כל שנמרחו אשכיו] ר"ע אומ' כל שהרוח באשכיו, ר' חנינא בן אנטיגנס אומר כל שמראיו חשוכים, ובגמרא קשי' ליה לר' ישמעאל האי חסר אשך מבעי' ליה אלא שנמרחו אשכיו קשי"ל לר' עקי' האי ממרוח אשך מיבעי ליה אלא שהרוח באשכיו קש"ל לר' חנינ' בן אנטיגנ' האי רוח באשך מבעי ליה אלא שמראיו חשוכים קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין, ופרכינן היינו כושי, ר' חנינא בן אנטיג' לא תני כושי גבי מומין דכושי היינו אוכמא ולא כושי ממש ונפקא לר' חנינא כושי ממרוח אשך דכתיב גבי מומין ומחיל עבודה, אבל כושי פסול משום דאינו שוה בזרעו של אהרן אבל לא מחיל, כדאיתא וכיון דקשה דכל חד וחד בר מר' חנינא בן אנטיג' דלא קשיא וקיימא לן גורעין ומוסיפין ודורשין תיבה שלמה כדרשינן גבי דם מהפר יקבלנו [יומא מ"ח ע"א] וכן ההיא ונתת' את נחלת שארו לו [ב"ב קי"א ע"ב] וכן ההיא ויסף חמישיתו דהזהב [ב"מ נ"ד ע"ב], ובהוריות ירושלמי פ"א [ה"ג] על ההיא אין חייבין אלא בקיום מקצת וביטול מקצת חזקיה אמר דבר ולא כל דבר א"ר לא ממצות ולא כל מצות וכתיב כן אתמ' אביי דא"ר אמי בש"ר יוח' גורעין לדרוש מתחילת הפרשה עד סופה, ר' חנניה בש"ר ירמיה ואפילו באמצע תיבה, ויצקת עליה שמן מנחה ויצקת שמן על מנחה לרבות כל המנחות ליציקה. ותו תנן התם בבכורות [מ"ג ע"ב] אין לו אלא גבין אחד זה גבן האמור בתורה ר' חנינא בן אנטיג' אומר כל שיש לו שני גבים ושתי שדרות ואוקימן הכא ובהמפלת [נדה כ"ד ע"א] בששדרתו עקומה, ואף בזה נראה דכך הל'.
<h2>דף נח:</h2>
ר' חנינא בן אנטיגנס בכמה משניות וברייתות הוזכר וכהן היה כדאיתא בבכורות פ' עד כמה [ל' ע"ב] גרסינן התם ת"ר הבא לקבל דברי חבירות צריך לקבל בפני ג' חברים ואפילו תלמ' חכמ' צריך לקבל בפני ג' וכו' עד אמר ר' יוחנן בימי בנו של ר' חנינא בן אנטיגנס נשנת משנה זו ר' יוסי ור' יהודא איסתפקא להו מילתא בטהרות שדרוה זוגא לקמיה בנו של ר' חנינא בן אנטיגנס, וי"ס מעט לקמ' ר' חנניה בנו של ר' חנינ' בן אנטיגנס ולכך לא חברתיו למעלה בסדר חנניה כי לא נמצא בספרים אלא סתם בנו של חנינא בן אנטיגנוס. אמרו להו זילו אמרו ליה לעיין בה אשכחן דיתיב וקא מנטר טהרות אותיב רבנן מדידיה גביהו וקאי איהו לעיוני ביה אתו אמרו ליה לר' יהוד' אמר להו אביו של זה ביזה תלמידי חכמים אף הוא מבזה תלמידי חכמים א"ל ר' יוסי כבוד זקן יהא מונח במקומו אלא מיום שחרב בית המקדש יבבב"א נהגו הכהנים סלסול בעצמן שאין מוסרין טהרות לכל אדם, ש"מ דכהן היה, וכמה מקומות שהלכה כמותו במוגרמת הל' כמותו אצל בני פלוגתי' כדאית' בהכל שוחטין [חולין י"ח ע"ב]. גרס' בפ' ב"ש [יבמות ק"ז ע"ב] ר' חנינא בן אנטיגנס אומר כל קטנה שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה מיאון, ובגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל הל' כר' חנינא בן אנטיגנס. ובמס' (ביכורים) [בכורות] פ' על אילו מומין [ל"ח ע"ב] תנן חוורור והמים הקבועין איזהו חורור קבוע כל ששהא שמונים יום ר' חנניה בן אנטיגנס אומ' בודקין אותן ג' פעמים בתוך שמנים יום, ובגמרא [ל"ט ע"א] אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהו משולשין וכך הלכ', דלא מיבעיא אם ר' חנינא בא לפרש דברי חכמים דהא לא פליגי אלא אפילו פליגי רבנן עליה הל' כמותו. דה"ג ביבמות בפ' הערל [ע"ט ע"ב] היכי דמי סריס חמה אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן כל שלא ראה שעה אחת בכשרות מעולם, מנא ידעינן אמר אביי כל המטיל מים ואינו עושה כיפה, ופרכינן וליחוש שמא הבריא בנתים, כיון דתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן, מתיב רב מרי ר' חנינא בן אנטיגנס אומר בודקין אותו ג' פעמים בתוך שמונים יום אלמא חיישינן שמא הבריא בנתים, ומשני לחד אבר חיישינן לכולי גופא לא חיישינן מדקא פריך אליבי' ומשני אליבי' ולא קא משני הא איכא רבנן דפליגי דאמרי דאין צריך בדיקה דלא חיישינן שמא הבריא ש"מ דהכי היל' או משום דלא פליגי עליה ואי משום דאפילו פליגי היל' כותיה. והואיל ואתא לידין ניתי לאידך דברים דאיירי בהו התם [בכורות ל"ט ע"א], ר' חנינא אומר אין בודקין מן המתאימות ולפנים ואף לא את המתאימות לא איתפרש אי הל' או אין הל' משום דג' מחלוקות בדבר וקמו להו ר' יהושע בן קפוסאי ור' חנינא בן אנטיגנס בחדא שיטה דאין שוחטין אלא על החיצונות וכו' כדמסיק התם [מ' ע"ב] ר' חנינא בן אנטיגנס אומר את שיבלת בעיניו וכו' וכן ההיא זנב העגל שאינה מגעת לערקוב וכו' עד לאיזה ערקוב אמרו ר' חנינא בן אנטיגנ' אומר לערקוב שבאמצע הירך וכן את שיבלת בעיניו בכולן אין חכמים חולקים אלא נר' שר' חנינא לפרש בא וכן הל'. ולעניין כתמין נמי קיימא לן כוותיה דה"ג בפ"א דמס' נידה [ד' ע"ב] ת"ר אשה שיש לה ווסת כתמה טמא למפרע שאם תראה שלא בשעת ווסתה מטמא מעת לעת וכו' ודייקינן עלה טעמא דאשה שיש לה ווסת הוא דפלוג רבנן בין כתמין לראייתן הא נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן מני ר' חנינא בן אנטיגנ' דאמר רב יהודא אמר שמואל משום ר' חנינא בן אנטיגנ' כל הנשים כתמן טמא למפרע ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן חוץ מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות שאפי' סדינין שלה מלוכלכות בדם אין חוששין לה. וכיון דשמואל אמרה משמיה ולא פליג עליה אלא ר' מאיר דמחמיר בכתמים כדאיתא נראה דהכי הילכת'. ובשלהי פ"א דנידה [י"ב ע"ב] ת"ר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ויוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר' מאיר ור' חנינא בן אנטיגנ' אומר משמש בשני עדים, אמר רב יהודא אמר שמואל הל' כר' חנינא בן אנטיג', ובפ' הרואה כתם [נ"ח ע"ב] גרס' הרגה מאכלת הרי זו תולה, ובגמרא הרגה אין לא הרגה [לא] מתניתין מני רשב"ג היא, דתניא הרגה תולה לא הרגה אינה תולה, דברי רשב"ג, וחכמים אומרים בין כך ובין כך תולה, אמר רשב"ג לדברי אין קץ לדברי חביריי אין סוף אבל נראין דברי ר' חנינא בן אנטיג' מדברי ומדבריהן שהוא אומר עד כמה היא תולה עד כגריס של פול וכדבריו אנו מודים ודבריו במשנה. גרס' באילו טריפות [חולין נ"ג ע"ב] אמרי בני ר' חייא דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים אמר רב יוסף הא דאמרי בני ר' חייא כבר פירשה שמואל דאמר שמואל מש"ר חנינא בן אנטיג' דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים ורב פליגי דאמר רב נחמן (דמודה) [דמורה] בה רב מכפא ועד אטמא מיהו ר' יוחנן ורשב"ל קיימי כשמואל דאמר דאינה צריכה בדיקה אלא כנגד בני מעיים. גרס' בנדרים פ' הנודר מן הירק [נ"ח ע"א] בצלים שירדו עליהן גשמים וצמחו אם היו העלין שלהן שחורין אסורין הוריקו מותרין ר' חנינא בן אנטיג' אומר אם יכולין ליתלש בעלין שלהן אסורין וכנגד כן למוצאי שביעית מותרין ומשנה היא במס' שביעית פ"ג ארצות [מ"ג] ומייתי לה בנדרים [נ"ז ע"ב] על ההיא ישמעאל איש כפר ימא ואמרי לה איש כפר יומא העלה בידו בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו ומיבע' ליה גידולי היתר אי מעלין את האיסור ואתא למפשטא מהא, ודחי לה ודילמא במדוכנין. וגרס' על הדא בירושלמי [שביעית שם] ר' יסא בש"ר יוחנן בצל שעקרו ושתלו מכיון שהשחיר מתעשר לפי כולו, ר' חייא בש"ר יוחנן בצל שעקרו [ושתלו] וכיון (שהשחיר) [שהשריש] מתעשר לפי כולו ולא שניא בין עקרו בשביעית ושתלו במוצאי שביעית בין שעקרו בשביעית ושתלו בשביעית, אלמ' אמוראי כר' חנינא בן אנטיג' סבירא להו דאמ' כיון שהשחיר מתעשר דתלי בשחרות. והתם נמי מסיק במדוכנין. גרס' בבכורות פ' מומין אלו [מ"ד ע"ב] אין לו ביצים אין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור בתורה, ר' ישמעאל אומר (שצמח אשכרו) [כל שנמרחו אשכיו] ר"ע אומ' כל שהרוח באשכיו, ר' חנינא בן אנטיגנס אומר כל שמראיו חשוכים, ובגמרא קשי' ליה לר' ישמעאל האי חסר אשך מבעי' ליה אלא שנמרחו אשכיו קשי"ל לר' עקי' האי ממרוח אשך מיבעי ליה אלא שהרוח באשכיו קש"ל לר' חנינ' בן אנטיגנ' האי רוח באשך מבעי ליה אלא שמראיו חשוכים קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין, ופרכינן היינו כושי, ר' חנינא בן אנטיג' לא תני כושי גבי מומין דכושי היינו אוכמא ולא כושי ממש ונפקא לר' חנינא כושי ממרוח אשך דכתיב גבי מומין ומחיל עבודה, אבל כושי פסול משום דאינו שוה בזרעו של אהרן אבל לא מחיל, כדאיתא וכיון דקשה דכל חד וחד בר מר' חנינא בן אנטיג' דלא קשיא וקיימא לן גורעין ומוסיפין ודורשין תיבה שלמה כדרשינן גבי דם מהפר יקבלנו [יומא מ"ח ע"א] וכן ההיא ונתת' את נחלת שארו לו [ב"ב קי"א ע"ב] וכן ההיא ויסף חמישיתו דהזהב [ב"מ נ"ד ע"ב], ובהוריות ירושלמי פ"א [ה"ג] על ההיא אין חייבין אלא בקיום מקצת וביטול מקצת חזקיה אמר דבר ולא כל דבר א"ר לא ממצות ולא כל מצות וכתיב כן אתמ' אביי דא"ר אמי בש"ר יוח' גורעין לדרוש מתחילת הפרשה עד סופה, ר' חנניה בש"ר ירמיה ואפילו באמצע תיבה, ויצקת עליה שמן מנחה ויצקת שמן על מנחה לרבות כל המנחות ליציקה. ותו תנן התם בבכורות [מ"ג ע"ב] אין לו אלא גבין אחד זה גבן האמור בתורה ר' חנינא בן אנטיג' אומר כל שיש לו שני גבים ושתי שדרות ואוקימן הכא ובהמפלת [נדה כ"ד ע"א] בששדרתו עקומה, ואף בזה נראה דכך הל'.
